טבע של תפיסת יופי בציוריה של ציפי רוזנבלום

"...להלל את היופי המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל את מי שעשה אותו..."

מתוך "אני רוצה תמיד עיניים" נתן זך

ציפי רוזנבלום נמצאת במסע סיזיפי מתמיד לחפש את היופי בעולם ומוצאת אותו בהביטה אל טבע העולם, אותו היא מנציחה בציוריה. ציוריה עשויים בשלל צבעים מרהיבים המעוצבים במרקם גוונים שהיא מצליחה לשלב במברשתה - אלה מעצימים את תחושת החוויה מיופיו הטבעי והנברא של העולם הקיים והסובב אותנו.
יש מעין תחושה של שאיפה מתמדת לאזן את סיפורי האקטואליה הקשים בהם נמצא עולמנו בעת הנוכחית באמצעות הדגשת הרומנטי, היפה, האידיאלי, שלא לומר האוטופי, בציורים. רוזנבלום לוקחת נופים מיתיים של ארץ ישראל ומצליחה לספק תמונה מרגשת שלהם, תמונה נוגעת ללב ומרגשת, דימויים היכולים להעלות לחלוחית בעין לכל המתבונן ביצירותיה.
בכל הציורים יש סימבול מצויר אחד, מימד השוואתי החוזר ונשנה, ממנו יוצאת ציפי רוזנבלום למלאכת רישומה הכול כך טיפוסית. זהו העץ הישראלי לסוגיו, העץ חרוש הקמטים על גזעו, העץ עתיר הענפים, המשמש לה כסמן ימני לבחינת כל יצירותיה. מהעץ ניתן לקבל את הפרופורציה והפרספקטיבה לציור, מהעץ נשאב מצב הרוח של העבודה, אל העץ מתקשרת האמפטיה הקשורה בהוויה המקומית והלוקאלית של המתבונן. העץ אצל ציפי רוזנבלום הוא השלב הראשון של העבודה והוא הקובע את חלוקת המפרטים ואת גווני הצבע שיבואו.
נופי הבקעה, קווי ההר והמדבר, שדות מעובדים למרגלות גבעות מוריקות, שפעת הצמחייה לאורך הירדן ונופים מקריים שפגשה בהם בעת סיוריה בחו"ל, מתורגמים אצל ציפי רוזנבלום לדפי מזכרת ויזואליים מרטיטים.
כיום, בעידן האמנות המודרנית, הענייה והמופשטת בעיקרה, מעטים הם האמנים הממשיכים בדבקות לצייר נוף, בשילובי צבעים כה מגוונים ובכנות מרשימה ואותנטית כל כך. יצירותיה של רוזנבלום, בפורמטים מגוונים החל ממיניאטורות ועד יצירות בגודל גיליון, עשויות בעיקר מצבעי אקריליק, צבעי מים וגרפית. תערוכתה החדשה בגלריה "הציפור הכחולה" בפתח תקווה משמשת חוויה ייחודית לצופים, המוזמנים להתחקות אחרי יצירתה המתמשכת ולשוב לגלות באמצעותה את נופי ארץ ישראל במלוא הדרם.

דורון פולק / אוצר התערוכה